×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים א ה׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכׇל⁠־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן⁠־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת⁠־שְׁלֹמֹ֖ה כׇּל⁠־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ (ב) וַיְהִ֥י לֶֽחֶם⁠־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃ (ג) עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃ (ד) כִּי⁠־ה֞וּא רֹדֶ֣ה׀ בְּכׇל⁠־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד⁠־עַזָּ֔ה בְּכׇל⁠־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכׇּל⁠־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃ (ה) וַיֵּ֩שֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד⁠־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ (ו) וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים⁠־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃ (ז) וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת⁠־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כׇּל⁠־הַקָּרֵ֛ב אֶל⁠־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּלֶךְ⁠־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חׇדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃ (ח) וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה⁠־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃ (ט) וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חׇכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ (י) וַתֵּ֙רֶב֙ חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵחׇכְמַ֖ת כׇּל⁠־בְּנֵי⁠־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חׇכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃ (יא) וַיֶּחְכַּם֮ מִכׇּל⁠־הָאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי⁠־שְׁמ֥וֹ בְכׇֽל⁠־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃ (יב) וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃ (יג) וַיְדַבֵּר֮ עַל⁠־הָעֵצִים֒ מִן⁠־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל⁠־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל⁠־הָע֔וֹף וְעַל⁠־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל⁠־הַדָּגִֽים׃ (יד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכׇּל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כׇּל⁠־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת⁠־חׇכְמָתֽוֹ׃ (טו) וַ֠יִּשְׁלַ֠ח חִירָ֨ם מֶלֶךְ⁠־צ֤וֹר אֶת⁠־עֲבָדָיו֙ אֶל⁠־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃ (טז) וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל⁠־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יז) אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת⁠־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת [רַגְלָֽי] (רגלו (יח) וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃ (יט) וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אֶל⁠־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל⁠־כִּסְאֶ֔ךָ הוּא⁠־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ (כ) וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ⁠־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן⁠־הַלְּבָנ֗וֹן וַעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם⁠־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרׇת⁠־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃ (כא) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙י״י֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל⁠־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃ (כב) וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל⁠־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃ (כג) עֲ֠בָדַ֠י יֹרִ֨דוּ מִן⁠־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִ֠י אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד⁠־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר⁠־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת⁠־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃ (כד) וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כׇּל⁠־חֶפְצֽוֹ׃ (כה) וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה⁠־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ (כו) וַֽיהֹוָ֗הי״י֗ נָתַ֤ן חׇכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר⁠־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃ (כז) וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (כח) וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל⁠־הַמַּֽס׃ (כט) וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃ (ל) לְ֠בַ֠ד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃ (לא) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּ֩עוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃ (לב) וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) א
מן הנהר ארץ פלשתים – מן נהר פרת שהיה עתה גבול צפוני ומזרחי מאחר שארם היו לדוד עבדים נושאי מנחה (שמואל ב ח׳:ו׳) עד ארץ פלשתים שהיא גבול מערבי ומצרים שהוא בקרן מערבית דרומית, ולא הזכיר המדבר שהוא גבול דרומי לפי שגם בבני אדום ועמלק היושבים במדבר (Arabia Petrea) משל והם לא היה להם דירת קבע ואין מציב להם גבול; ולא כתב תיבת עד כי אם פעם אחת שכן דרך לשון הקודש כשרוצה לפרש גבולות ארץ (סוף פרשת עקב וריש ספר יהושע), ואם היה כופלה היה ענינה כמו מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים שר״ל זה נוסף על זה.
(ב) שלשים כר וגו׳ – יותר משמונת אלפים שקל (8000 libbra) סולת וכפלים של קמח, שהכור או חומר היה עשר איפות או בתים, והאיפה היתה כ״ז שקל (27 libbra) של עיר ווין הבירה. (ג) בראים – לשון ועגלון איש בריא כלו׳ שמנים, ובהחלף בי״ת במ״ם של מוצאת בומ״ף נהיתה תיבת מריא.
ויחמור – תרגמתיו אחר שד״ל בפרשת ראה ופֿיליפפזאן במקום זה אחד ממיני האיל Daino, Dammhirsch, ורבותי תרגמוהו שור הבר Buffalo, Büffelochs, ונראה לי שזה הוא הנקרא ראם וקשה מאד לרדותו כידוע, רק בארצות קדם נמצא מאד ובשרו קשה ואיננו ממעדני מלך; וידוע שמשפט השיר לכתוב כפל ענין במלות שונות ומצאנו וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו ראמים (תהלים כ״ט) א״כ בן ראמים הוא ממין העגל, וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים (ישעיהו ל״ד:ז׳), וכן באיוב היאבה רים עבדך (איוב ל״ט:ט׳) כונתו על שור הבר שאינו מקבל מרדות כי אם בקושי גדול למשוך העגלה או דבר קל וקושרים לו החבל בין קרניו.
ואולי מפני זה נקרא רים או ראם לפי שמרים ראשו ולא ישפילנו תחת העול, ושיהיה הראם מין חיה בעלת קרן אחת (קיימת או מדומה) כמו הרינוסירוס Rinoceronte לא נ״ל, שכן כתוב וקרני ראם קרניו והיה ראוי וקרן ראם קרניו.
וברברים – עופות הבר אבוסים והם ממיני האווז (anitre, oche, Gänse und Enten).
(ד) מתפסח – על שפת נהר פרת עד עזה על חוף הים הגדול בארץ פלשתים, רק נראה שכאן מדבר בארצות עבר הנהר בלבד, ארצות שמנות ומלאות כל טוב, ואולי היתה גם שם עיר ושמה עזה כלו׳ חזקה, ואולי היא כרכמיש שהיתה עיר בצורה וחזקה; ושם תפסח כדברי החכם פֿיליפפזאן משרש פסח וענינה מעבר שהיה שם מעבר הנהר וע״כ נהיתה לעיר גדולה ורוכלת. (ו) ארבעים אלף – גוזמא, ובסנהדרין (כ״א:) הרחיבו עוד הדבר להורות שגוזמא דבר הכתוב, ובדברי הימים ב׳ ט׳:כ״ה כתוב ארבעת, ואין אנו יודעים מה ענין ארוה, ואם היא כדברי רש״י (בגמרא) הבדלה בין שורה לשורה, וארבעת האלפים הארוות היו לא בלבד למרכבו רק גם לי״ב אלף פרשים הנזכרים אח״כ אין כאן גוזמא כלל, שהשורה תוכל להיות מששה סוסים ובין כולם יהיו כ״ד אלף. (ח) ולרכש – סוסים קלי המרוצה למשוך המרכבה או לרכוב (אסתר ח׳:י׳, מיכה א׳:י״ג). (ט) חכמה – לדעת מדעים הרבה ולהתנהג ביושר המדות, ותבונה, להבחין בין טוב לרע, בין מועיל ומזיק, ורחב לב, לחשוב ולזכור דברים הרבה עד אין מספר כחול אשר על שפת הים. (י) בני קדם – כשדים. (יא) מאיתן האזרחי וגו׳ – בדברי הימים א׳ ב׳:ו׳ מיחס ארבעתם כבני זרח בן פרץ בן יהודה, ומזה שם היחס לאיתן והימן הנקראים גם בתהלים (פ״ח פ״ט) האזרחי כלו׳ מבני זרח, והאל״ף נוספת כמו בתיבת אזרוע (ירמיהו ל״ב:כ״א), ומה שכתב בדברי הימים שהיו בני פרץ ר״ל מצאצאיו כי בני דורו של דוד ושלמה היו, ואביהם מחול שמו. (יב) שלשת אלפים משל – מקצתם הועתקו כלו׳ נכתבו ע״י חזקיה מלך יהודה (משלי כ״ה:א׳) והנשארים אבדו. (יד) מאת כל מלכי הארץ – באו חכמיהם ללמוד משלמה חכמה. (יז) לשם ה׳ – נשתמש במליצה זו בדברו עם עובד אלילים שלא לתת לו מקום לטעות ולומר גם בני ישראל בונים בית לאלהיהם ובו ישכון, א״כ יש לו גבול.
המלחמה אשר סבבוהו – כמו כי תקראנה מלחמה (שמות) הפעל לשון רבים והשם לשון יחיד, ויש ג״כ לומר שחסרה מלת אנשי ע״ד כי איש מלחמות תעי (שמואל ב׳ ח׳:י׳), מפני העמים הסובבים אותו ומכריחים אותו תמיד למלחמה, וכנוי אתם שאחריו קצת ראיה שחסרה מלת אנשי.
(יח) אין שטן – המבקש להרע לי כל היום, ואין פגע רע – אין לי לירא שיקרני דבר רע מאת אחד מסביבי ויכריחני גם אני למלחמה, כמו שהכריח חשד חנון בן נחש את דוד להלחם עמו. (כ) לכרת עצים – לעשות קורות ולוחות לבנין בית ולכלי תשמיש. (כג) דברות – אחברם יחד ואעשה מהם כלי שיט עד שעבדי ינהיגום על חוף הים אצל יפו, ושם יתירו חבורם, ואתה ע״י עבדיך תשאם אל היבשה; ושם דוברות משרש דבר שענינו נהג כמו ידבר עמים תחתנו (תהלים מ״ז), וגם שרש דיבור מקור הוראתו נהג איש אל רצוננו בערוך לפניו טענותינו, ושרש אמר מלשון את ה׳ האמרת (תבא) והתעמר בו (תצא) ר״ל הוציא דבריו כשר וגדול המצוה אל עבדיו ואינו נותן טעם לדבריו. (כה) מכלת – משרש אכל או כלה שמקורם בנפל מהם האות הנחה נשאר כל.
כתית – תרגמתי כפי תרגום שד״ל בפרשת תצוה Jugfernöl, vergine, שאין צורך לחמם הזתים תחלה לרככם כדי לעצרם בבית הבד, רק מוציאים מהם השמן בכתישה דקה וקלה, ומזה שמו כתית לשון ואכת אתו טחון היטב (פרשת עקב), ובזהב העגל הוצרך לומר טחון היטב, שאל״כ מתיבת ואכת היינו שומעים שעשאו פתיתים גדולים בהכאה עליו.
(כו) ברית – שלום לעזור איש את רעהו, ואף על פי שעיר צור וצידון בנחלת אשר או זבולון, לא השתדל דוד לגרשם מפני שאנשי מסחר ושונאי מלחמות היו ולא הרעו לישראל, וגם יעקב בברכתו לזבולון הבטיחו שירכתו תגיע עד צידון ומשמע עד עד ולא עד בכלל. (כח) בביתו – של כל אחד מהם שלא ליבטל מכל וכל מעבודת ארצו ומצרכי ביתו. (כט) שבעים אלף וגו׳ – לפי המסופר בדברי הימים ב׳ ב׳:כ׳ היו כל אלה וגם הרודים בם מן הגרים שבא״י, רק כאן הוא אומר שהרודים היו שלשת אלפים ושלש מאות ולהלן הוא אומר שהיו שלשת אלפים ושש מאות.
נשא סבל – היה ראוי לינקד סֵבֶל, וכן רבה קשת (וירא) הראוי קשֶת שסַבָל וקַשָת הם שמות התאר לעצמם על משקל גַנָב ובל׳ משנה חַמָר, גַמָל סַפָן, וצריכים אנו לומר שכן היה שגור בפי המון העם (בימי המנקדים) לומר שני התארים יחד.
(ל) הרדים – יש לשרש רדה הוראה קרובה לשרש ירד וענינו השפיל, ועיקר שני השרשים הוא רד, והוא ג״כ עיקר שרש רדד (הרדד עמי תחתי, תהלים קמ״ד), ומזה ג״כ שם רדיד (נשאו את רדידי מעלי, שיר השירים ה׳:ז׳) צעיף דק דק. (לא) ויסעו – מן הלבנון, ובזה היו בקיאים גם בני ישראל.
יקרות – מלשון יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, אבנים בלתי נמצאות תדיר מחמת גדלם.
גזית – מלשון גזי נזרך (ירמיהו ז׳:כ״ט) נפסלות מעשה חרש.
(לב) והגבלים – יושבי ארץ הגבלי (יהושע י״ג:ה׳) והיא לפי דברי החכם פֿיליפפזאן עיר Byblos, עיר קדומה סמוכה לצידון. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א בהואיל משה, פרק ד׳ נמשך עד סוף פסוק י״ד של פרק ה׳.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×